אני כבר בחודש שביעי ולא כתבתי שום פוסט כאן שקשור להריון השלישי והמשמח שלי, לא בסדר נכון?
אנחנו מצפים לבן נוסף, אח ליוגב (6) וכפיר (3). שניהם מאד מתרגשים, מדברים אל "נוקי" (שם בטן), מחבקים ומנשקים אותו על בסיס יומי.
יש משהו מרגש ומשפחתי בלידת בית חוזרת, עם אותה המיילדת. למרות שהמיילדת לא השתנתה הרבה דברים אחרים השתנו. אנחנו לא גרים באותו בית בו גרנו כשכפירי נולד, ההרכב המשפחתי כמובן שונה, וגם המלוות שיהיו איתנו הן שונות.
כאשר מתכוננים ללידת בית עם אחים גדולים, צריך להיות מוכנים לכל תסריט. למצב שהנוכחות שלהם תפריע ויהיה צורך להרחיק אחד מהם או יותר לחברים\משפחה, למצב בו הנוכחות שלהם תורמת אך צריך שלכל ילד תהיה דמות שאחראית לטפל בו שכן אורן ואני כמובן לא נהיה פנויים.
רגע, אמרת שהילדים יהיו נוכחים בלידה? כן!
אני מאמינה שילדים שגדלים בבית בו לידה נחשבת כחלק מהחיים לא רואים בה משהו מפחיד או מלחיץ. לידה בנוכחות אחים גדולים יכולה להיות חוויה משפחתית משמעותית, לתחושתי היא תורמת מאד להסתגלות של האחים הגדולים אל התינוק שמצטרף ואולי גם ליחסים שלהם בהמשך. ילדים יודעים מה הם מסוגלים להכיל אם נותנים להם את האפשרות להיות או לא להיות. עד היום יוגב זוכר את הרגע שהוא ליטף את הראש של כפירי שרק נולד, הפעם הוא ביקש שנעיר אותו בזמן ללידה עצמה..
בלידה של כפירי, אחותי היקרה לקחה בשמחה את התפקיד של אחראית יוגבון (שישן שנת ישרים כל הלידה והערנו אותו בשש בבוקר שיספיק לראות אותנו בבריכת הלידה). היא מספרת שהחוויה הזו הותירה בה ביטחון רב בתהליך הטבעי של הלידה ואף הצליחה למחוק את התמונה השלילית שהייתה לה בראש על לידה, תמונה שיש לרב הנשים בעולם המערבי עקב הדרך בה לידה מוצגת בחברה שלנו.
הפעם, לאחותי יש תינוקי קטן משלה ותינוקות קטנים כידוע, הם לא היצורים הכי צפויים בעולם.
מאחר ולא ניתן לסמוך פה על המזל, אנחנו צריכים לחשוב על דמויות אחרות שקרובות לילדים, ושמבחינתי יכולות להיות בלידה. הסבתות הן לא אופצייה עבורי, זו לא אשמתן, אני פשוט יודעת שלא ארגיש בנוח לידן.
אז מה נדרש ממלווה שכזו, המצטרפת ללידת בית כאחראית על אח או אחות גדולה?
1.הדבר הבסיסי ביותר - להיות זמינה בטלפון בלילה :-) שתי הלידות שלי התרחשו בלילה, ואני די בטוחה שגם הפעם זה מה שיקרה. במצב כזה באמת סביר להניח שהילדים פשוט יישנו, אבל צריך להתכונן לכל מצב.
2. מי שנוכחת בלידת בית צריכה להאמין לחלוטין בכך שלידת בית היא לגמרי בטוחה ואופציה לגיטימית למי שמעוניינת ללדת כך. הנה מחקר שבדק כחצי מליון לידות בית ב8 ארצות שונות שמוכיח בדיוק את זה. אישה צריכה ללדת איפה שהיא מרגישה בטוחה. עבור חלק זה בבית, עבור חלק זה בבית חולים, הבחירה צריכה להיות שלנו.
3. היא צריכה לצפות קצת בסרטונים כדי להבין איך לידה כזו נראית, ולוודא שהמראות (הלא דרמטיים בניגוד אולי לדעה הרווחת) לא רק שאינם מרתיעים, אלא יפים ומרגשים בעינייה.
4. כדאי שהיא לא תהיה מאלו שמתעלפות בבדיקות דם, שתקבל בהבנה שלידה היא פעולה פיזיולוגית שמייצרת כל מיני הפרשות.
5. היא צריכה להכיר קצת את התנאים האופטימליים הדרושים לאישה בלידה, שזה בגדול תחושת ביטחון, פרטיות, שקט וכמה שפחות הסחות דעת. בלי שאלות ובלי דיבורים שאינם ביוזמת האישה.
6. היא צריכה להיות מסוגלת לתווך ברוגע לילד את מה שהוא רואה, "אמא מתרכזת כדי להוציא את התינוקי", "הכל בסדר, אמא עובדת קשה, אמא גיבורה, אמא אלופה".
7. היא צריכה לדאוג לכך שהילד לא מסיח את דעת ההורים בצורה שעשויה להפריע. חיבוקים, נשיקות, ליטופים שקטים וחמידות כללית זה מצוין, זה מעלה אוקסיטוצין. שאלות, צעקות או מריבות - סימן שצריך להרחיק אותו מהסיטואציה לזמן מה.
8. אנחנו כהורים, צריכים להרגיש סופר רגועים עם הידיעה שהילד בהשגחתה ולא לחשוב על זה.
9. השתתפות בפגישת הכנה אצלנו בבית עם המיילדת וכל הצוות שבחרנו שיהיה בלידה.
10. במידה והילד ישן, היא צריכה שתהיה לה את היכולת להיות בלתי מורגשת ולהרגיש בנוח עם זה.
אישית, הייתי קופצת משמחה אם היו מזמינים אותי להיות בלידה :-)
התחושות, ה-היי הזה של להיות שם ברגע של יציאת חיים חדשים לעולם, זו חוויה לכל החיים.
מאחלת לכולנו לידות טובות ובריאות, שלעד נזכור אותן עם חיוך.