כמה מההחלטות שאנחנו מקבלות ביום יום מגיעות ממקום מודע?
דמיינו את עצמכן לרגע שוטפות ידיים בחדר השירותים אצלכן בעבודה. יש שם ברז עם ידית רגילה או אוטומטי שמזהה את הידיים?
כעת דמיינו שאתן מגיעות מחר לעבודה והחליפו את הברז, מהסוג שהיה לסוג השני. כמה פעמים לדעתכן תנסו לגעת בידית לא קיימת או תמתינו עם היד מתחת לברז ותתהו לשנייה או שתיים למה הוא לא עובד?
לדעתי זה היה לוקח לי לפחות שבוע. לפחות. הסיבה כמובן - זו פעולה שאנחנו מבצעות בלי לחשוב. זה אוטומטי.
אנחנו עושות המון דברים על אוטומט. נוהגות הביתה, מגיבות לילדים, נושמות. נשימות שטחיות כאלה.. לא עמוקות. לעיתים נדירות אנחנו באמת מתרכזות במה שאנחנו עושות. יש המון הסחות דעת והמחשבות שלנו טסות בראש כמו מכוניות בכביש מהיר. לשטוף כלים או לקפל כביסה ולחשוב על שטיפת כלים או קיפול כביסה? אין סיכוי.
וכשזה מגיע ללידה, אילו מחשבות מנהלות אותנו אז? האם אנחנו רואות בלידה אירוע טבעי, מרגש, מדהים ומופלא, או שהמחשבות שלנו יותר מלאות בחששות, פחדים, חרדות? אולי בסיפורי לידה של נשים אחרות שנצרבו לנו בתודעה? אולי אנחנו משוכנעות שבגלל שבלידה הראשונה היו נסיבות מיוחדות, אז בטוח גם הפעם זה יקרה..
במהלך הלידה כל התחושות שלנו צפות. בהיפנובירת'ינג אנחנו לומדות לשים לב כיצד למחשבות שלנו יש השפעה ישירה על הגוף. אתן כמובן מכירות את זה היטב מהיום יום. דמיינו לרגע למשל שאתן בדרך הביתה מהסופר ופתאום עוברת לכן בראש המחשבה שהשארתן את כרטיס האשראי בקופה. הלב יתחיל לדפוק, אולי זיעה תיווצר, יש תגובה פיזית ברורה למחשבה שלנו.
בלידה, הדברים עובדים באותו אופן.
לכן בהיפנובירת'ינג אנחנו עובדות על שינוי התפיסה שלנו ומקבלות זוית ראייה חדשה על לידה. אנחנו מחליפות מחשבות מעכבות במחשבות מקדמות, פוגשות ומשחררות את הפחדים.
המחשבות שלנו הן כמו זרעים בערוגה, היבול אותו נקצור אחר כך נובע מהן ישירות.
אילו זרעים תרצי לנטוע ללידה שלך?
זה הזמן שלך לבחור, ולא לפעול על אוטומט.