Search
  • ליאור הדיה

סיפור הלידה של כפיר


זהו סיפור הלידה השנייה שלי. לידת בית, בחיק המשפחה, עם מיילדת מדהימה (שרהלה שפס האגדית), בלי אף בדיקת פתיחה, עם אמון מוחלט בגופי ובתינוק. חוויה משנה חיים ומשמחת עד מאד.

הלידה הראשונה הייתה טבעית לחלוטין במרכז הטבעי בתל השומר לפני שלוש שנים. החוויה הייתה ממש טובה, אך במהלך ההריון הזה העמקתי את הידע שלי, אפילו נכחתי בכנס לידות בית כשהייתי בשבוע 6 ורק גילינו את ההיריון. די מהר הבנתי שהפעם אני רוצה ללדת בבית, ואורן - בן זוגי המדהים - היה התומך הכי נלהב שיכול להיות. אחרי מחקר קצר יחסית התקשרתי לשרהלה שפס המיילדת המופלאה, דיברנו, נפגשנו וסגרנו במקום שאיתה אנחנו רוצים ללדת. עשינו קורס הכנה של "פשוט ללדת" עם רבקה המקסימה. הקורס בהחלט חיזק אותי ונתן לי עוד כלים להתמודדות. לקראת שבוע 40 ישבתי לכתוב את "פנטזיית הלידה שלי", מה בדיוק אני רוצה שיקרה בלידה עצמה. סוג של הפקת לקחים מדברים שלא הסתדרו כפי שרציתי בלידה הראשונה (לא ילדתי בתוך המים, היה לי שלב מעבר קשה, בדיקות פתיחה, היו לי קרעים). בפגישה האחרונה עם שרהלה אצלנו בבית הקראתי את זה, ועכשיו אני יכולה לומר שהמציאות הייתה דומה לסיפור כמעט לחלוטין. ממליצה לכל אחת לעשות את זה!

יום הלידה: התאריך המשוער היה ה22.6, יום רביעי. ביום ראשון כבר ידעתי שזה יקרה בסוף השבוע. החלטתי לקחת ימי מחלה ולנצל את הזמן בבית להכנות אחרונות. יום רביעי חלף, ובמהלך יום חמישי כבר התחילו לי תחושות שאולי זה יקרה הלילה. היה לי ברור שהלידה תתרחש בלילה, כפי שהיה עם יוגב (הבכור שלי). לא מבינה איך אפשר ללדת ביום, בטח בחום של הקיץ הישראלי

השכנה הציעה שנלך לבריכה אחרי הגן של יוגב, זרמתי וחשבתי שזה קטע שגם ביום חמישי שלפני

הלידה של יוגב הייתי בבריכה. תכננתי מהבריכה להמשיך לשיעור יוגה מיוחד להכנה ללידה (עם הדס פרי הנפלאה), וגם בחמישי ההוא לפני כמעט שלוש שנים סגרתי את היום בעבודה בשיעור יוגה. הממ..

בינתיים גם אורן הרגיש שזה מתקרב. ביציאה מהחדר אוכל אצלו בעבודה מכרו אננסים, במחירים קצת מופקעים. הוא סיפר שבדרך כלל הוא פשוט עובר על פניהם, הפעם משהו בו בער לעצור ולקנות. לא היה עליו ארנק והוא קצת מיהר אז הלווה כסף ממישהו והחזיר לו במשרד, הוא קנה את הגדול.

אורן פגש אותנו בבריכה ונסעתי לרעננה ליוגה. בסוף השיעור שוב הבחנתי במין הפרשה צהובה חלבונית כזו, פעם שלישית היום. בהחלט חשוד. סימסתי לשרהלה והיא ענתה שזה הפקק הרירי, ושאלד תוך שבועיים. אמרתי לה שמבחינתי תוך יומיים.. זה היה בערך בתשע בערב בדרכי חזרה מהיוגה.

היה לנו ערב נחמד ומצחיק עם יוגי בבית, שבאופן מוזר עוד היה ער כשחזרתי. הוא אמר שהוא רוצה שהתינוקי יצא כבר. אמרתי לו שגם אני, ושזה יקרה בקרוב. אורן פרס לנו חצי אננס ונהנו שלושתנו, הוא

היה מתוק ממש. את החצי השני אורן רצה לשמור.

יוגב הלך לישון מאוחר וגם אנחנו, רק ב23:30 בערך נכנסנו למיטה, מאד חריג עבורנו. עשינו גם עוד איזה זירוז טבעי והיה לי ברור שזה יקרה הלילה או למחרת בלילה. אורן גם שם שיר L.O.V.E של נאט קינג קול, ונראה לי שהוא קיווה לשמוע את ירידת המים כמו שקרה בסוף השיר ששמענו לפני השינה כמעט 3 שנים לפני כן כשיוגב התחיל במסעו אלינו...


שמנו את הרפיית הקשת ברקע ואורן נרדם תוך חצי דקה, בעוד אני המשכתי להרגיש פעילות רחמית והתכווצויות קלות בבטן התחתונה. חשבתי שאולי זה עדיין מהפעילות ביוגה. זה המשיך ולא נרדמתי במהלך ההרפייה, מה שלא קרה מעולם. הערתי את אורן, שאמר לפני שנרדם שאעיר אותו אם יש משהו הכי קטן. אמרנו שנחכה 20 דקות, לראות אם יפסק. לא נפסק ולא הצלחנו לישון. התקשרנו לשרהלה והיא אמרה שנדבר עוד חצי שעה ונראה אם משהו משתנה. ניסיתי בינתיים את עניין החוקן, אבל לא הצלחתי לתת לו להישאר בפנים ולעשות את העבודה, רצתי לשירותים תוך דקה..

אחרי כמה זמן התחילו לזרום ממני המים. הבנו שזה באמת קורה. התקשרנו שוב לשרהלה לעדכן. אחרי חצי שעה הצירים כבר היו כל חמש דקות והתקשרנו פעם שלישית, היא יצאה לדרך, השעה הייתה 1:30 בערך. התקשרנו גם לאורלי (אחותי) ולמתת (דולה בנשמה) והתרגשנו מאד מאד. אורן התחיל לפעול לפי התוכנית, הדליק דוד, הביא קומקום, הזיז את הרכב, ממש הכנה למבצע :) תוך כדי אנחנו מתזמנים את הצירים.

התמקדתי בנשימות עמוקות ושאיפות איטיות ותנועות אגן בעמידה, עם קצת דמיון של בלון מתנפח ומתרוקן. זכרתי משיעור היוגה עם הדס הנפלאה שהיא אמרה שלדמיין משהו נפתח, כמו פרח או אדוות במים, באמת מאד עוזר לשרירים הטבעתיים להיפתח. ידעתי את זה מהקורס אבל עזר לי גם לשמוע את זה בדיוק היום. את הדימויים האלה ניסיתי לשמור לכששרהלה תגיע, לא רציתי שיתפתח מהר מידי

. כשמתת ואורלי הגיעו עוד הצלחתי לתקשר איתן. ניסיתי להעביר גם כמה צירים על הכדור וגם סתם בישיבה על ספסל, כי התחלתי טיפה להתעייף מלעמוד ולהישען בכל תחילת ציר. רציתי לשמור קצת כוחות. הנשימות בישיבה עזרו לי להעביר כמה צירים. אורן סיפר לי שנראיתי שלווה בכל ציר, מרוכזת ונעלמת כאילו אני לא כאן, רק הגוף פה, הראש והנפש במקום אחר.


בשלב מסוים זה כבר נהיה כואב לשבת ועזרו לי גם הלחיצות בגב של אורן. ניסיתי עמידת שש בהישענות על הכדור ולדעתי עברתי ככה לא מעט זמן. שרהלה כבר הגיעה (ב2:30 בערך), בדקה דופק ואמרה שהוא ממש טוב. ביחד עם אורן הם תיקתקו את כל הדברים, העלו דברים מהאוטו, ניפחו ומילאו את הבריכה, הכל היה מוכן. חיכיתי עם להיכנס למים כי לא רציתי שזה יהיה מוקדם מידי, וחשבתי שהצירים עוד נסבלים.

לאורך כל הזמן מידי פעם רצתי לשירותים וזה היה מציק, פתאום זה התחיל לקרות ממש כל כמה דקות. אורן אמר לי ששרהלה הציעה שאכניס אצבעות ואבדוק אם מרגישים כבר את הראש, ניסיתי ולא הבנתי מה אני מרגישה. כאב לי לשבת על האסלה והתחלתי להתבאס מזה עד שאמרתי שדי לא אכפת לי ואני נכנסת למים. כבר כאב לי מספיק. השעה הייתה כבר 4 לפנות בוקר, אם כי לא ידעתי את זה אז. הייתה לי הקלה בכניסה למים אבל ממש תוך כמה דקות התחילו צירים שונים.

פתאום ממש הרגשתי לחץ והבנתי שזה באמת התינוק שמגיע. התחלתי לקרוא לו שיבוא אלי, ושוב ניסיתי לגעת בפנים והפעם הרגשתי אותו. זה עודד אותי ממש. הברכיים שלי קצת רעדו ואמרתי שאני מפחדת כי זכרתי את הצריבה שהייתה עם ההכתרה של הראש בלידה של יוגב. שרהלה הנחתה אותי להמשיך לנשום ולנשוף ששש... שששש ולא לדחוף. רק לחכות לציר ולנשוף. תוך כמה צירים הראש היה בחוץ והרגשתי הקלה עצומה, וליטפתי אותו מתחת למים ולא האמנתי שזה קורה כל כך מהר ומושלם. שרהלה אמרה לי להמשיך להרגיש אותו ובציר הבא הרגשתי שהוא מסתובב ועזרתי לו לצאת, אולי אפילו משכתי אותו קצת אחרי שהכתפיים יצאו. קיבלתי את התינוק שלי בעצמי. עד עכשיו זה בלתי נתפס להאמין שככה זה באמת היה. בדיוק כמו שרציתי שיהיה. 4:31 בבוקר יום שישי, בזריחה שאבא שלו כל כך אוהב, נולד לנו גור חדש.


מהצד של אורן הרגע הזה נראה ככה: " הוא יצא והיה כל כך יפה, ליאור הניחה אותו על החזה שלה ופשוט ברכה אותו על הצטרפותו למשפחה וסיפרה לו כמה היא מאושרת שהוא הצטרף עלינו. עברו עוד כמה שניות שרהלה נשפה על פניו, גם אני ניסיתי להידחף ולנשוף על פניו, הוא לקח את השאיפה הראשונה של אוויר, הוציא עוד קצת נוזלים, שרהלה קירבה לו את הברכיים לחזה כשהוא על ליאור כדי לעזור לו להוציא הכל ולנשום בכוחות עצמו ואז הגיע הבכי המיוחד הזה, הבכי הזה שכל תינוק בוכה רק פעם אחת בחייו, בכי מתוק מתוק ומיוחד מאוד כמו מנגינה מיוחדת ויפה, הכי יפה שיש."

נשארנו לשבת כך במים די הרבה, השילייה יצאה לבסוף אחרי ששרהלה ביקשה שאתרכז ואוציא אותה. הפיצפון ינק ונהיה כבר שש בבוקר, התפנקנו באננס הטעים והחלטנו להעיר את יוגב כדי שיראה אותנו בבריכה לפני שנצא (הוא ידע שהתינוק יוולד בבריכה מהסיפורים והסרטים שהראנו לו). הוא היה הלום שינה אבל התאושש והיה חמוד ושמח, רץ בהתרגשות לחדר שלו והביא צעצועים לתינוק. אחר כך עזרו לי

לצאת למיטה, שם שרהלה גם שקלה וגילינו שהפיצפון שוקל 3,900, מכובד מאד.. התקלחתי במקלחת שלי ואורן לקח את יוגב והאח החדש לסלון להיכרות פנים אל פנים:-) האווירה וההתרגשות, הייתה ממש תחושה של קסם בבית. אחותי אחר כך סיפרה לי שזו הייתה חוויה מעוררת השראה מבחינתה, היא לא חוותה לידה עדיין וזה בהחלט שינה את מה שחשבה על לידות עד היום :-) משמח מאד


לא שכחנו גם להדליק נרות על עוגת פירות שהמתינה בסבלנות במקרר, וחגגנו יום הולדת לתינוקי החדש לשמחתו של יוגב שזכה לכבות את הנרות.

אחרי כמה ימים החלטתי שנקרא לו כפיר.. אולי כי אמא שלו חשה עצמה לביאה


145 views

© 2017 כל הזכויות שמורות לליאור הדיה

0528458050

  • Facebook

רעננה