Search
  • ליאור הדיה

קרעים בלידה

Updated: Dec 10, 2019

בחרתי להביא לכן סיכום של מאמר נוסף של ד"ר רייצ'ל ריד, הפעם היא חוקרת נושא שמככב לא מעט ברשימת החששות של נשים לקראת לידה והוא - קרעים בפרינאום.

הפרינאום היא שכבה של שרירים בעומק של כ3 ס"מ פנימה, בין הנרתיק לפי הטבעת. במהלך הלידה הפרינאום יודע להתרחב ולהימתח על מנת לאפשר מעבר של תינוק.

השאלה בה ריד דנה במאמר שלה היא כיצד ניתן להגן על הפרינאום ולייצר תנאים שיקטינו כמה שיותר את הסיכוי לקרע.


מי אמור לשמור על הפרינאום?

עצם הרעיון שיש צורך "להגן" על הפרינאום תומן בתוכו שגוף האישה אינו יודע לעשות את זה בעצמו. אם מיילדות/רופאות.ים כחלק מתפקידם מגנים על הפרינאום ע"י ביצוע פעולות כלשהן, המסר כאן הוא שלבד הגוף לא יתמודד עם המשימה. ריד טוענת להיפך, שהפעולות שאנחנו נוקטות (מכוונה טובה) הן שמעלות את הסיכון, והדבר הנכון ביותר הוא לא להתערב אם אין צורך אמיתי.


לפני הלידה

טכניקת עיסוי הפרינאום לפני הלידה הופכת ליותר נפוצה בקרב נשים, אך אין מחקר שמראה את היעילות שלה במניעת קרעים. היא כן יכולה לעזור לנשים לעלות את רמת הביטחון שלהן ביכולת של גופן להימתח, אך הגוף שלנו אמור להימתח ללא קשר לרמת הביטחון שלנו שכן זו פשוט הפיזיולוגיה של הגוף בפעולה.

אישית, אני תמיד מנחה נשים שמועניינות לעשות עיסוי פרינאום לשים את הדגש על היכולת להרפות את השרירים בזמן שיש מגע באזור, כי באינסטינקט שלנו אנחנו מתכווצות.

המחקר שבעקבותיו ממליצים לנשים לעשות עיסוי פרינאום לא מצא כי נשים שעשו עיסוי חוו פחות קרעים, אך כן מצא שזה הקטין את הסיכוי לחתך חיץ בנשים בלידה ראשונה. יכול להיות שזה אומר יותר על הצוות הרפואי (שמשתדל יותר להימנע מחתך אם האישה ציינה שעשתה עיסוי) מאשר על תועלת העיסוי.. מחקר נוסף נדרש.


מכשיר נוסף שקיים בשוק ואמור לעזור במניעת קרעים נקרא "אפי נו". גם במקרה שלו אין מחקר שמוכיח את היעילות שלו בהגנה על הפרינאום. ריד כותבת שהיא דווקא די חוששת מהאפקט של מתיחת הפרינאום לגודל של ראש של תינוק כדבר שבשגרה. אמנם נשים יכולות ללדת מספר פעמים במהלך החיים, אך עובר יותר מיום אחד בין כל לידה שמותחת את הפרינאום. זו עוד נקודה תרבותית מעניינת, שנשים חושבות שהן צריכות "מכשיר" כדי להכין את הגוף ללידה.


במהלך הלידה

הגורמים הידועים שיכולים להגביר את הסיכוי לקרעים בלידה הם:

  • התנוחה של התינוק - אם הראש לא מציג את ההיקף הקטן ביותר שניתן

  • לידה מכשירנית - בעיקר מלקחיים

  • שלב שני ארוך - לרוב כי הוא מוביל ללידה מכשירנית

  • פיטוצין בנשים בלידה חוזרת

  • תקיעת כתפיים (מאד מאד נדיר)

אז מה יכול לעזור?


תנוחות

התנוחות שהכי מונעות קרעים הן עמידת שש ושכיבה על הצד - שתי תנוחות בהן הרגליים, וכתוצאה מכך הפרינאום, לא נמתחות לצדדים. בתנוחות כאלה הלחץ של ראש התינוק הוא יותר מקדימה ולא ישירות על הפרינאום. תנוחות שמגבירות את הסיכוי לקרעים הם חצי שכיבה חצי ישיבה או שכיבה עם הרגליים למעלה בפיסוק. כמובן שבתנוחות אלו האגן עצמו גם מוגבל ביכולת של העצמות לזוז ולפנות מקום.


https://www.thebump.com

לעיתים נשים יסגרו את הרגליים בתגובה להגעת התינוק להכתרה. סגירת הרגליים או צמצום של הרווח בינהן מגן על הפרינאום. ריד מזמינה אותנו לנסות ולבדוק בעצמנו.. תנסי לשכב על הגב ולעלות את הרגליים לכיוון החזה, כמו חיפושית הפוכה, ותרגישי מה קורה בפרינאום. אחר כך סגרי את הפיסוק והורידי את הרגליים למטה הרחק מהחזה, ותרגישי כמה הפרינאום יכול עוד להתרחב אם הוא לא נמצא בתנוחה בה הוא כבר מתוח. אין טעם למתוח את הפרינאום לצדדים ע"י פיסוק רחב, הוא צריך להימתח רק בתגובה לראש התינוק. אל דאגה, סגירת רגליים לא תמנע מהתינוק לצאת.. אולי היא תאט קצת את היציאה, מה שגם עוזר לשמור על הפרינאום, אבל התינוק יצא.


עידוד ללחוץ

ריד כותבת שעדיף לא להנחות כלל אישה בשלב השני של הלידה. האישה יודעת באופן אינסטנקטיבי מה לעשות, היא זו עם הראש של התינוק בין הרגליים והיא המומחית ללידה שלה. ברגע שהצוות מנחה את האישה כיצד לנשום או ללחוץ, היא תקשיב לצוות וכבר לא תקשיב לגוף שלה. הסיכוי לקרע קטן יותר כשהאישה היא זו שמנהלת את השלב הזה.


מים חמים

יש נשים שקומפרסים של מים חמים שמוחזקים כנגד הפרינאום בזמן ההכתרה עוזרים להן להקל על התחושה של המתיחה. יש כמובן גם נשים שזה מפריע להן. מחקר של קוקריין מצא כי קומפרסים של מים חמים לא הקטינו את הסיכוי לקרעים בדרגה 1 או 2 (הנפוצים ביותר) אך כן הקטינו את הסיכוי לקרעים חמורים יותר (ונדירים יותר, כ3%) בדרגה 3 או 4.

גם בלידה במים הפרינאום זוכה ליתרונות של שהות במים חמים, מבלי צורך שמישהו מלבד האישה היולדת יגע לצורך כך בפרינאום או בתינוק.


עם או בלי מגע?

יש טכניקה שנקראת "הנדס און" בה המיילדת ביד אחת נוגעת בראש התינוק וביד השנייה בפרינאום של האישה בזמן הלידה עצמה, שאמורה לתמוך ולשמור על הפרינאום. ריד מציינת שלושה מחקרים שמראים שהטכניקה הזו אינה אפקטיבית. המחקר הראשון קבע שכאשר לא נוגעים באישה או בתינוק בשלב הלידה, היו פחות נזקים לפרינאום וסיכוי קטן יותר לחתך חיץ. המחקר השני מצא כי שימוש בטכניקה הזו לא הקטין את הסיכוי לקרעים והגדיל את הסיכוי לחתך חיץ. המחקר השלישי מצא כי שימוש בטכניקה הזו הגדיל את הסיכוי לקרעים בנשים בלידה חוזרת.

סביר להניח שכדי שמיילדת תוכל להשתמש בטכניקה הזו, האישה צריכה להיות בתנוחה שמראש מגדילה את הסיכוי לקרעים.


חתך חיץ

פעם חשבו שחתך חיץ "מבוקר" עדיף על קרע ספונטני. אין מחקרים שתומכים בהתערבות הזו. ריד כותבת שהיא ביצעה חתך שלוש פעמים במהלך הקריירה הארוכה שלה, ובדיעבד מרגישה ששניים מהם לא היו הכרחיים. אין הגיון בביצוע חתך שגורם נזק לפרינאום בוודאות, כדי להימנע מסיכוי הרבה יותר קטן (1% בלידה לא מכשירנית) לקרע חמור.

אחרי לידה


תפירה

קרעים ספונטניים בדרגה נורמלית נחשבים כחלק נורמלי מתהליך הלידה והגוף בדרך כלל מחלים מצוין. האם לתפור את הקרע צריכה להיות החלטה של האישה. אם הקרע אינו מדמם אין חובה לתפור אותו. מחקר שבדק את הנושא קבע כי אין מספיק ראיות כדי לומר אם התפירה עדיפה על אי התפירה, ויש לקבל את ההחלטה ע"פ שיקול דעת רפואי והעדפת האישה, אחרי שהוסברו לה האפשרויות וההשלכות. מניסיונה כמיילדת, ריד כותבת כי פרינאום שלא נתפר מחלים מהר יותר ומלווה בפחות כאב לעומת פרינאום שנתפר.


סיכום

יש מעט מאד דברים שהצוות הרפואי יכול לעשות כדי להגן על הפרינאום. במקום זאת, יש לעודד נשים לסמוך על הגוף שלהן ועל יכולתו ללדת. עלינו להבין שקרעים יכולים להיות חלק נורמלי מהלידה והגוף יכול להחלים בעצמו.




41 views

© 2017 כל הזכויות שמורות לליאור הדיה

0528458050

  • Facebook

רעננה